בחרנו לבנות יחד עם הילדים מכיתות ז' את שביל האבנים הצהובות. מצאנו תורם יאה למשטחי עץ שחשבנו בתחילה שיתאימו לצורך העניין.
נקבע צוות של שני נאמנים שיעבדו על הפרויקט עם עזרה וייעוץ של נגר מקצועי. מיד נתקלנו בקושי ראשון וחוסר אונים מכך שלא היה לנו מושג איך להתחיל את העבודה ולאור הגילוי שהמשטחים לא חזקים מספיק למימוש הצרכים של ההפקה.הרגשנו שבניית התפאורה הזו ממש "כבדה" עלינו..
בסיעור מוחות שערכנו הצעתי לחפש משטחי עץ עבים יותר באתר האשפה המקומי. נסענו יחד,3 נאמנים עם המנהלת שלנו ל"ציד" של פלטות עץ חזקות... ומצאנו.
בשיתוף פעולה מלא הבאנו את "הסחורה" למבנה שלנו ולאט לאט התחלנו להבין איך אנחנו מתחילים בבניה.
לאחר שהבנו כי הפרויקט "גדול" על הילדים ואף עלול להיות מסוכן, החלטנו לעשות זאת בעצמנו. היינו 2 נאמנים בתחילת הבנייה ותוך כדי העבודה שמתי לב שלאף אחד מאיתנו אין ניסיון של ממש בשימוש בכלים כמו מסור חשמלי או מברגה שעמדו לרשותנו... כל אחד מאיתנו ניסה את כוחו וכשראיתי שהנאמן שאיתי לא מסתדר עם הכלים, החלטתי לנסות להבין בעצמי איך עובדים עם הכלים ומתוך כך להסביר לו איך לעבוד איתם נכון. מכיוון שאני לא הייתי אמור מלכתחילה להתעסק עם בניית השביל החלטתי לבדוק מה יקרה אם אסיר אחריות מעליי. האם השביל יהיה מוכן בזמן למופע??
באמצע התהליך השארתי את חברי (שעד כה לא היה יוזם גדול במיוחד) לעבוד לבד ומצאתי שהוא מסתדר נפלא ללא עזרתי. הוא קיבל את הייעוץ שהיה צריך ונשאר לעבוד לבדו. ראוי לציין ששמחתי כל כך לראות שהוא נכנס לעניין במלוא הרצינות. כל הנוכחים במבנה שעסקו בהכנת תפאורה וצביעתה, יצאו לאזור העבודה שלו בהפתעה וצילמו אותו , מחאו לא כפיים על ההישג.. ובתחושה שלי הוא הרגיש עם זה נפלא ואף אמר אח"כ שהוא מרגיש חלק מההפקה סוף סוף ושהוא חש שעשה משהו שה"תודה" שקיבל מגיעה לו.. ובהרגשה שלי זו העצמה של נאמן שיוכל להשתמש באותה הדרך על מנת להעצים ילדים שלו בפרויקט "פותחים עתיד".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה